פסק-דין בתיק ת"א 50313-11-10

לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי ביהמ"ש יורה לנתבע להשיב לידיו את ההוצאות וההשקעות שירדו לטמיון במסגרת התקשרות כלכלית בין הצדדים כמו גם לפצותו בגין אובדן רווחים.

במסגרת כתב התביעה טען התובע כי במהלך חודש יוני 2010 התקיים בין התובע לנתבע, אשר הינם שכנים זה לזה, דין ודברים הנוגע לאפשרות ייבוא צמידי סיליקון הידועים בכינוי: "silly bandz" (להלן: " הצמידים"), באופן שבו הנתבע יהא הגורם אשר ישווק וימכור את הצמידים בפועל בארץ, כמו גם יטפל בכל הנושא של קבלת רישיון ייבוא ושחרור המוצרים מן המכס.

זה המקום לציין כי לטענת התובע, הגם שהוא אזרח ישראלי, הוא במקור אזרח אמריקאי אשר אין לו כל ניסיון עסקי בשוק הישראלי, ועל בסיס נתונים אלו, כמו גם מצגי הנתבע בדבר ניסיונו בתחום השיווק והמכירות, התקשרו הצדדים.

הוסיף התובע וטען במסגרת כתב התביעה כי הנתבע ערך תוכנית עבודה עסקית, העביר הנחיות באשר לדוגמאות המוצר, בדק את השוק המקומי ובהמשך העביר נתונים לתובע אשר כללו תחזיות אופטימיות מאוד ביחס להיקף המכירות הצפוי.

על בסיס אלו, טען התובע כי נרכשו 30,000 צמידים אשר יובאו לארץ, ועל פי מידע שנמסר לו ע"י הנתבע, אף נמכרו לצדדים שלישיים. ואולם, החל מיום 16.9.10 שינה הנתבע גרסתו וטען כי בפועל הצמידים לא נמכרו ואף הכדאיות הכלכלית במכירתם פחתה באופן ניכר עקב העיכוב בקבלתם/אריזתם.

לשיטת התובע, נמכרו הצמידים ע"י הנתבע אך תמורתם לא הועברה עד היום תוך שהנתבע מותיר את התובע לשאת בכל ההוצאות הנוגעות למיזם המשותף.

במסגרת כתב ההגנה הקדים הנתבע וטען כי מערכת היחסים שבין הצדדים הייתה מערכת יחסים של עובד- מעביד. נוכח כך טען הנתבע כי אין כל מקום לחייבו בתשלום זה או אחר וממילא לא עמד התובע בהתחייבויותיו על פי ההסכם בין הצדדים לרבות לעניין תשלום שכרו והוצאותיו.

הוסיף הנתבע וטען במסגרת כתב ההגנה כי מטרת ההליך כולו הינה יצירת משקל נגד נוכח העובדה כי הוגשה ע"י הנתבע עצמו תביעה בביה"ד האזורי לעבודה.

לגופן של טענות, טען הנתבע כי המצגים שניתנו על ידו במסגרת התקשרות הצדדים, היו נכונים נכון למועד בו ניתנו, ואולם הובהר על ידו מלכתחילה כי מימוש הפוטנציאל במכירת המוצרים, מותנה בעיתוי המכירה, במיוחד בשל הצורך להקדים כניסתם של מתחרים אחרים לשוק.

לטענתו, במועד בו הובאו בסופו של יום הצמידים לישראל, ונוכח המצב בו הובאו, פחתה במידה ניכרת הכדאיות הכלכלית כפי שאף הובהר לתובע.

הוסיף הנתבע וטען כי בניגוד לטענות התובע הצמידים לא נמכרו על ידו, אלא שנותרו מאוחסנים וזאת בהעדר קונה.

טענה נוספת אשר נמצא מקומה בכתב ההגנה התייחסה לזכאותו של הנתבע לקיזוז הסכומים המגיעים לו בהתאם להתקשרות בין הצדדים מתוך כל סכום שיפסק, ככל שיפסק.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים בפני ונתתי דעתי לסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל אך בחלקה. טעמיי להלן.

אקדים ואומר כי לאחר הגשת כתבי הטענות הוסיף הנתבע והגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. לטענת הנתבע הסמכות העניינית בתיק זה נתונה לביה"ד האזורי לעבודה, וזאת נוכח העובדה כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד.

ביום 14.3.11 ניתנה החלטתי בבקשה זו, במסגרתה מצאתי להורות כי ככל שהדבר נוגע לקיומם של יחסי עובד-מעביד, או עצם ההכרעה בדבר שאלת קיומם, נתונה הסמכות העניינית לביה"ד האזורי לעבודה באופן בלעדי.

עם זאת, שאלת קיומם או העדר קיומם של יחסי עובד ומעביד לא היה בה, לכאורה, כדי לאיין את הצורך בשמיעת הראיות בתיק שבפני.

תביעתו של התובע, בחלקה, היא תביעה נזיקית שעניינה עוולת תרמית וגזל. עוולות אלו כלל אינן מצויות בתחום סמכותו של ביה"ד האזורי לעבודה. כמו כן, גם ככל שיקבע ביה"ד האזורי לעבודה כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד, אין בכך לכאורה כדי לגרוע מהצורך לדון בחלק מטענות התובע.

בשלב שמיעת הראיות בתיק שבפני התברר כי ההליך בביה"ד האזורי לעבודה מצוי לקראת סיומו שעה שהצדדים עתידים להגיש סיכומים בכתב.

נוכח כך, אני מוצאת להבהיר כי ההכרעה בתיק דנא אינה נוגעת לשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד, או להשלכות החלטה זו, אלא לאותן סוגיות שנותרו לפתחו של בימ"ש זה.